דילמות במשפט פרק ראשון

דילמות במשפט פרק א' למה אנחנו נחרדים ממערכת המשפט ועדיין בסכסוך הראשון עטים אליה כמוצא שלל רב . למה אנחנו כועסים על חוסר השיוויון , רותחים על העדר יחס שווה אבל עדיין נשאבים לתוכה של מערכת המשפט מהר וחזק יותר מרובוט ניקיון. האם זה משהו אצלנו ? אנחנו כה חלשים ? ואולי באמת סה"כ אין לנו ברירה אחרת . במדינה שבה מספר עוה"ד עומד על עו"ד לכל 100 תושבים , והמס' עולה בכל שנה ב 3,000 עו"ד נוספים , האם זו הסיבה ? אז ככל הנראה זהו שילוב של מס' גורמים יחד , אמוציות ופסיכולוגיות וכן כנראה גם חוסר אפשרויות . לפני שנכה על חטא ועוד בטרם נסביר למה אנחנו כנועים ננסה להסביר מה בעצם יכולנו לעשות ? אולי כן ואולי לא . יש בגדול במדינת ישראל מספר מערכות משפט : א. בתי המשפט לסוגיהם . ב. בתי הדין הרבניים . ג. מערכת הבוררות . ד. מערכת הגישור . ה. בוררות שאינה לפי החוק. א. בתי המשפט לסוגיהם המערכת המשפטית שאליה אנחנו מחוברים בעיקרה בנויה משלושה חלקים שלום , מחוזי ועליון . בבחירה בין פניה לבית המשפט השלום למחוזי נעשה זאת עפ"י שווי כלכלי של ההליך שבו החלטנו לפתוח ו/או לפי סוג העבירה הפלילית . עניין זה מוגדר בחוק כסמכות עניינית של בית משפט אחד למול חברו. מאחר והמשפט הפלילי מתנהל ללא שליטתנו ומי שמניע את ההליך זו המשטרה והפרקליטות לא נעסוק בדין הפלילי ונתמקד בדין האזרחי . הגשנו תביעה לבית משפט שלום סימן שמבחינה כלכלית העניין שהבאנו לפיתחו של בית המשפט נמצא עד לגובה סכום מסויים ( כ - 2.5 מיליון ₪ ) היה והסכום גבוה יותר נאלץ לפנות לבית המשפט המחוזי ולדלג על השלום. בית המשפט המחוזי משמש אותנו גם בערכאת ערעור על בית המשפט השלום. קרי לאחר שנתקבל פסק דין בהליך בבית משפט השלום אנחנו זכאים ( תלוי ברצוננו ) להגיש ערעור לבית המשפט שמעליו קרי המחוזי וכנ"ל לגבי השלום והעליון . כמובן שמטבע הדברים בעוד בתי משפט שלום הינם רבים ובהמון ערים הרי שבתי משפט מחוזי יש אך ורק במחוזות שנקבעו ( נצרת , חיפה , מרכז , ת"א , באר שבע וירושלים ) לתוך בתי המשפט אנחנו יוצקים גם את בתי הדין לעבודה אשר יושבים כטריבונל משפטי בנושאי עובד מעביד ( בגדול אך לא רק ) , כאשר ניהול ההליכים בפניו הינם טיפה שונים מבתי המשפט אבל זה בהמשך . מהו המניע לפניה לבית המשפט / בית הדין לעבודה ? כל מי שהיה מעורב בהליך משפטי כזה או אחר יודע בוודאות שהמרחק בין תחילת ההליך , להמשכו וכן לסופו אינם דומים ברמה שלעיתים לא ברור האם אנחנו באותו הליך .. עם פתיחת ההליך ומתוך צפייה לסיום מהיר אנחנו נכנסים למצב של הדממה , אנחנו הופכים לשבויים של המערכת על כלליה ועל חסרונותיה . ואלוי בכדי לפתוח את היום במשהו קיצוני , אך וודאי קיים נצלול ישר למציאות העגומה ... קמתי בבוקר ירדתי עם הילדים לחניה בכדי לקחת אותם ליום שמח וצוהל במוסדות החינוך , ( מה ידע לאן זה יגיע ) הגעתי לרכב ואני לא יכול לנסוע השכן שלי חסם את החניה שלי ואני כלכך ממהר לחלוקת הילדים למסגרות החינוך שהדם מתחיל לזרום למעלה והלחצים בגוף עוברים למצב של פיצוץ מתקרב .. והשכן ? שרק השאיר רכב מונע ורץ הביתה להביא את התיק של הבת שנשכח בבית ,, ומה עושה אדם נורמטיבי , מנהל חברה אבא לשלושה ילדים חמודים רעי , שי לי , וחן ? בידי מס' אפשרויות ( יש הרבה יותר ). א. יושב וממתין בשקט ( שאני אמתין בשקט ?? אני מנכ"ל של חברת השקעות ) טוב .. ב. מצפצף ללא הבחנה ומעיר את כל השכונה ... עד שאשתי מתקשרת בבהלה ... ג. מכין עצמי למלחמה מול השכן וכאן לא חשוב אם הוא חבר או לא שהרי הכבוד שלי זה עתה נרמס עד עפר .... וכיצד יעלה בידי לשקם אותו ? השכן מגיע בחלוף שלוש וחצי דקות , הולך לו לאיטו שמח וטוב לב .. ואני כבר נמצא במצב של כמעט מוות קליני , לחצים בלב , חריצים בגולגולת והשכן ? הוא נכנס לרכבו מנופף ידו אליי לשלום ונוסע . חצוף , רשע אפילו לא הסתכלת מה עשית ?. תתבייש לך , הפה מפיק כל קללה אפשרית בכל שפה מדוברת .. אני על זה לא עובר לסדר היום . מכיוון שלכולנו יש עודף זמן לטובת הכבוד .. ולכולנו יש חבר , אח, דוד , עו"ד יש לנו קשר לשופטים ודיינים .. אז ברור הולכים לנצל את כל הקשרים כנגד השכן החצוף שמרט את כבודי ... עם הגיעי לעבודה אני נכנס לחדרו של היועהמ"ש של החברה אני מספר לו את העוול שארע לי הבוקר וכמובן מוסיף ומתבל במלח ופלפל , ואנחנו יחד כבר מנסחים כתב תביעה , ונותנים פסק דין ... אני חייב אבל ממש חייב לגרום לשכן המתועב להבין שלי לא עושים דברים כאלה , לאחרים ... ממש לא אכפת לי אבל לי , לא יקום ולא יהיה ... אני נזכר לרגע קט בתיק האחרון בביעת המשפט שהבטחתי שאני לא חוזר לשם בעד שום הון שבעולם ... המחשבה חולפת ומיד נעלמת אין כמו נקמה מתוקה לשכן כה נורא אפילו במחיר הפרת הנדר והשבועה. אותי לא משפילים בטח לא לפני הילדים , ובכלל לא מעניין אותי מה תהיה התוצאה מה שחשוב כרגע זה רק דבר אחד ואין בלתו להוכיח לשכן שאני לא מוותר , אני לא פרייאר כמו אחרים , דברים כאלה לי לא עושים . בעודי חושב ובזמן שאני ממתין , התביעה כבר הוגשה אני בפנים .